מסתבר שכבר די הרבה זמן שאני לא מסיימת לסרוג דברים. אני כל פעם מתחילה, כי צריך, ואיכשהו לא ממש מסיימת אותם. אני מניחה שזה גם מושפע ממה שקורה מסביב, לכולנו, אבל זה גם משהו שלי, שיושב אצלי עוד מלפני, ונראה שפשוט לא מאפשר לי להשלים פרוייקטים כרגע.
בשבוע שלפני סוף השנה האזרחית, הבנתי שהמצב קשה, בעיקר בגלל שהיו לי ארבעה פרויקטים פרקטיקלי גמורים, שלא הצלחתי לעבור את שלב הסגירה שלהם, והצילום, והאריזה, והכתיבה עליהם כאן. אז ברגע הראשון חלפה במוחי ההזיה שאצליח לסיים את ארבעתם לגמרי לגמרי בשבוע אחד, ואז ברגע השני הבנתי שבואו, לא צריך להגזים ;) פשוט להשתדל להחזיק, לא להתחיל דברים חדשים, ולהתרכז, ולהתמודד רגע עם לסיים רק את הארבעה האלה. גם אם הם לא משהו, וגם אם לא בא לי על זה.
עם תלמידות שלי, אני בדר"כ לא מתעקשת על לסיים דברים, ממש לא – כי לכל אחת יכולה להיות מטרה אחרת בסריגה, ולפעמים העניין הוא הדרך, והעשייה, והשלבים שנחמד לך בהם, ולטעמי לא צריך להתעקש ולסבול מזה… אבל כיוון שאצלי זה כן עניין של עבודה, ומקצוע, החלטתי הפעם לאסוף את עצמי, להתחייב, ולסיים לפחות את הארבעה האלה. ואח"כ נראה.
אז הראשונה ברביעייה, היא הכרית הזו. כרית בסריגה טוניסאית. היא התחילה, כרגיל אצלי, בחוסר יכולת לתכנן ולחשוב עד הסוף, כשראיתי את הדוגמה הזו של מרטין, ורציתי מיד להתחיל ולסרוג אותה. מפה לשם, בגלל צבעים שהיו ולא היו לי במלאי, ומחשבות מטעות על זה שאין לי זמן לסרוג שמיכה, נקלעתי ללסרוג כיסוי לכרית, בחוט כותנה דק מדי.
אני אשתדל להתרכז בדברים ובניסוחים חיוביים, ואגיד שאני ממליצה לסרוג את הדוגמה הזו בחוטים עבים יותר, ורצוי שבחוטים גמישים וצמריים יותר – כדי שהסריגה תתקדם מהר יותר, וכדי שהטקסטורה של הדוגמה תצא, לפחות לכם, מוצלחת יותר :)
זו דוגמה מאוד מעניינת לסריגה, כי גם ביחס לסריגה טוניסאית היא בנויה בצורה לא מאוד שגרתית, כך שכל "גל" בדוגמה נסרג בנפרד, אבל בעצם לגובה (ולא מצד לצד). זה הסבר שסביר להניח לא יהיה לכם ברור עד שלא תנסו לסרוג את זה, אבל אין לי דרך אחרת להסביר.
למי שחושש מעניין הצורך בסריגה עם מסרגה טוניסאית מיוחדת, עם הארכה וכל מיני עניינים, מגיעים בדוגמה הזו למקסימום של 14 לולאות על המסרגה, כך שבחוטים דקים אין בעיה לסרוג אותה על מסרגה רגילה (וכשאני חושבת על זה עכשיו, ההיצמדות לקלובר הרגילה שלי כנראה היתה מה שגרם לי לסרוג בחוטים הדקים) וגם בחוטים עבים יותר, לרוב אין בעיה לסרוג אותה על מסרגה רגילה כל עוד אין למסרגה ידית (כך שיש יותר מקום ללולאות על מרכז המסרגה). שוב, גם אם סורגים שמיכה ענקית בדוגמה הזו, אפשר להסתדר עם מסרגת קרושה רגילה, ללא כבל הארכה, או למי שמאוד מתעקש, אז עם כבל הארכה קצר ממש, או מסרגה טוניסאית ישרה באורך הסטנדרטי.
למי שלא יצא להתנסות בסריגה טוניסאית, חשוב לציין שלהוראות בדוגמה מרטין צילם גם סרטוני הדרכה קצרים לסוגי התכים השונים שהוא משתמש בהם. אז מי שיש לו כח להתעמק בהוראות כתובות ולצפות בסרטון או שניים, יוכל להסתדר וללמוד לסרוג בסריגה טוניסאית מתוך ההוראות לדוגמה.
ולא, זו לא דוגמה "זורמת" שאפשר לסרוג בלי מחשבה, בקרה וספירות. בעיקר אם סורגים בה פסי גלים ארוכים, אני מאוד מאוד (מאוד!) ממליצה לספור עיניים אחרי כל גל קטן ולוודא שאין טעות, כי זה מאוד מאוד (מאוד!) מצער לגלות בסיום פס הגלים שעשינו טעות בגל הראשון. אל תשאלו איך אני יודעת.
אחרי שסרגתי מלבן אחד בדוגמה, לא היה מצב שאסרוג מלבן נוסף לגב הכרית באותה הדוגמה. החלטתי לסרוג את הגב בתך טוניסאי פשוט (Tunisian crochet simple stitch), משאריות החוטים של הצד הקדמי, רק תוך החלפות צבעים מתחכמות גם בשורת ההלוך וגם בשורת החזור של הסריגה, מה שנותן תוצאה שנראית הרבה יותר מתוחכמת ממה שהיא באמת.
בדמיוני תכננתי לסרוג כרית ריבועית, שתתאים בכדי לעטוף כרית תפורה סטנדרטית, אבל בגלל ענייני חזרות על הדוגמה ואיזשהו צורך בסימטריה מוזרה בפיזור הצבעים, נקלעתי לכרית מלבנית, בגודל לא סטנדרטי. עשיתי בחירה קשה למלא את הכרית הסרוגה ישירות בחומר מילוי, בלי לתפור כרית בד פנימית. אז אמנם הסריגה בדוגמה ובחוט הזה היא יציבה יחסית, אבל אני פחות ממליצה ללכת בדרך שלי. תמיד עדיף שתהיה כרית תפורה שתחזיק את המילוי והצורה לאורך זמן. וכמובן שכדרכי בקודש, אני לא מתכוונת לכבס פה שום דבר, לעולם, אז במקרה שלי גם לא היה צורך שאפשר יהיה להסיר את הכיסוי הסרוג, אתם תעשו את חישובי הכביסה שלכם…
לסיכום:
הדוגמה: דוגמה בתשלום שנקראת The “River Deep, Mountain High“ wrap בעיצוב של Martin up north
החוטים: Emma cotton של צמר טדי, Organica של קרטופו ו- Bambook delauxe של הימלאיה. אצלי היו 6 גוונים סה"כ, אבל אם היתה לי כמות מספקת מהם אז גם 4 גוונים היו מספיקים. ולא יודעת כמה חוט מכל צבע.
מסרגה: אני סרגתי במסרגה 2.5mm אבל כמו שאני נוהגת להגיד, זה לא באמת עניינכם ולא אמור לשנות לכם באיזו מסרגה אני סרגתי. כל אחד צריך להתאים את מידת המסרגה לחוט שאיתו הוא סורג ובעיקר בעיקר למתח הסריגה האישי שלו.
מידות: 40×45 ס"מ.
זהו. זה סיום רשמי של פרוייקט #1 מרביעיית הסיומים שלי. צפו לעוד שלושה בזמן הקרוב (קרוב זה עניין יחסי, כן?).
ועד אז, כתירוץ מראש לזה שבטח אתעכב עם הסיומים האלה, אני רק מעדכנת שבשבוע הבא ייפתח בתל אביב מחזור שני של קורס הסריגה למתחילים שלי בחורף הזה (ובמלחמה הזאת…). 6 מפגשים בימי שלישי בערב, גם למי שאין לו שמץ של מושג קלוש בסריגה. התפנו שני מקומות, אז אם זה יכול לעניין אתכם, או יכול לעניין מישהו שאתם מכירים, דברו איתי.
עד כאן להפעם. וכמו שאפי טריגר אומר כל בוקר ברדיו (לפחות עד לפני שבוע בערך) – עוד יבואו ימים טובים יותר. אני לא יודעת אם אני בטוחה בזה, אבל יאללה, לפחות נגיד את זה.