פופונצ'יק = פוף קטן

קוראים את זה Poofonchick!

IMG_8008_small

והיום בתוכניתנו, פרק שני בקורס "הפילוסופיה של הפרפקציוניזם".

כפי שודאי זכור לכם, בפרק הקודם הגענו למסקנה שפרפקציוניזם לא הולך עם מיחזור. היום נבחן את היחסים שבין הפרפקציוניזם לעצלות, לחוסר יכולת לדחות סיפוקים ולדלות אמצעים (= סוג של עוני…).

אני חושבת שהמסקנה הכללית שלי היא, שפרפקציוניזם לא עובד עם שום דבר חוץ מאשר עם פרפקציוניזם…

IMG_7981_small

אז מה זה הקישקושים האלה?

בשיחה עם ע' (אחת מהעיניים בחיי), היא סיפרה שראתה פופים סרוגים למכירה, ולמה אני לא עושה כאלה.  מיד עניתי שזה אחד הדברים ברשימה האינסופית שלי, שרק מתארכת והולכת, של דברים שאני עומדת לעשות. סגרתי את הטלפון ואמרתי לעצמי שצריך לשים גז בעניין, כי נראה לי שזה פרוייקט משמח במיוחד. לגבי המשמח צדקתי, לגבי הלשים גז, זה עניין יחסי. יחסית לעצמי שמתי גז מטורף, יחסית לעולם סרגתי פופונצ'יק קטנטון בשבועיים…

IMG_8003_small

כיוון ששמתי גז, החלטתי שלא אתחיל להתעסק עם להכין את הכרית הפנימית, לתפור וכאלה. כיוון שאין לי כסף, החלטתי גם שלא אקנה כזאת כרית מוכנה. יופי ליאת.

זכרתי שראיתי  באיזשהו בלוג שעוסק בתפירה בעיקר, מישהי שהפכה כרית מרובעת לעגולה, בשביל להשתמש בה כפנימית לכרית נוי. החלטתי שזה הפתרון בשבילי, רק לא התעמקתי בעובדה שבמקרה שלי היו כמה כריות קטנות ומרובעות שרציתי להפוך לכרית עגולה וגדולה אחת..

IMG_7976_small

אז. שתי כריות מרובעות הכי פושטיות של איקאה (40×40), שידעתי שיש איפשהו בבית הוריי, מה הבעיה? אם אדחס אותן לתוך כיסוי הפוף הן יסתדרו לעיגול גדול, לא? לא ליאת. לא.
אז אם אכניס פנימה את הפינות שלהן ואדחס אותן לתוך כיסוי הפוף, הן יסתדרו לעיגול גדול, לא? לא ליאת. לא.

וכך, מצאתי את עצמי תופרת ביד את הפינות של הכריות פנימה, כדי לעגל אותן לשתי כריות עגולות. שעות. שעות זה לקח לי, ובאמצע הייתי חייבת לקחת הפסקה של שבוע מהתפירה הזאת. ונוסף לכל הן יצאו קצת עקומות. וכששמים אותן אחת על השניה בתוך כיסוי פוף הן לא מתעגלות דרך קסם. הן עדיין קצת עקומות, ליאת.

IMG_8002_small

לא משנה. לא התייאשתי מהניסיונות לחפף, המשכתי והתעלמתי מהעובדה שהכריות צבעוניות משהו (האופציות שלי היו ירוק זוהר, ורוד פוקסיה, כחול בהיר וצהוב) והצבעים האלה יבצבצו מבעד לכיסוי. זה רק פופון לניסיון, ואין לי כוח להתעסק עכשיו עם ביטנה.

כשהגעתי לצד התחתון של הפוף המשכתי באותה דרך והחלטתי שגם אין צורך באפשרות להסיר את הכיסוי. אני פשוט אסרוג אותו סגור. ממילא אף אחד לא יכבס אותו. נכין חדש כשיתלכלך. ככל שהתקדמתי בסריגת הצד התחתון, הספקות החלו לחלחל והבנתי שאם הכיוון של הפופון הוא חדר הנכדות בבית הוריי, אמא שלי בטוח תרצה לכבס אותו.

שאני אפרום כמה שורות? לא! שאני אחכה חצי יום ואלך לרכוש רוכסן? לא!

IMG_7995_small

מה שקרה זה שהסתפקתי בהשארת חצי עיגול לפתח בתחתית הפוף, וסגרתי אותו בשלושה כפתורים גדולים שאפילו סרגתי להם לולאות סגירה מגושמות, כי לא היתה לי סבלנות לחשוב על זה עוד איזה שניה וחצי. אז אם הופכים את הפופון, יש לו שלושה כפתורים סגורים בלולאות,  מבינהם מבצבצת הכרית בירוק זוהר, והכל יוצר מן מראה של פרצוף חייזרי עם שתי עיניים ואף. יאיי.

הצד החייזרי של הפוף...

זהו. זה אמנם נשמע שאני מקטרת, אבל זה רק כדי להדגים לכם מה לא לעשות. האמת היא שהפופון הזה מהמם בעיני ואפילו יצא ממוחזר (כן כן – סדין אחד, כמה חולצות טריקו גזורות ושמלה אחת מהעין השלישית) ומשמח את ליבי מאוד, ואולי אכין לו איזה אח פופון, או אולי אפילו אבא פוף בקרוב… (= חודשיים ככה…)

אז מה כן לעשות?

מתחילים בטבעת קסם. עין שרשרת אחת (שלא נספרת), ושישה חצאי עמודים לתוך הטבעת. במקרה שלי בגלל החלפות הצבעים סגרתי שורות בעין נסתרת/מדומה. אם לא מחליפים צבעים, לא סוגרים שורות, אלא עובדים בספירלה.

ממשיכים בחצאי עמודים לתוך הלולאות האחוריות בלבד (לסריגה צפופה יותר כדאי לסרוג לשתי לולאות אחוריות – אחורית + זו שאחריה, זה סיוט, אבל זה משתלם). מגדילים לעיגול שטוח עד לגודל הרצוי, תוך הוספת שישה חצאי עמודים בכל סיבוב (שורה שניה מגדילים בכל עין, שורה שלישית מגדילים בכל עין שניה, שורה רביעית מגדילים בכל עין שלישית וכך הלאה). ההגדלה נעשית על ידי סריגת שני חצאי עמ' לתוך אותה עין. אני הגדלתי עד שורה 11. בניגוד אלי, רצוי לשחק עם מיקום ההגדלות משורה לשורה, ולא להתחיל באופן קבוע את השורה בהגדלה, כדי שלא לקבל עיגול משושה. כשמגיעים להיקפים גדולים יותר זה גם בולט יותר.

כשרוצים להתחיל את הקימור של דופן הכדור, מפסיקים להגדיל וממשיכים לסרוג חצאי עמודים ללולאות האחוריות, עד שמגיעים לגודל חצי העיגול  שנראה לכם מתאים. מהנקודה הזו, בעצם סורגים "תמונת מראה" של השורות שסרגנו עד עכשיו – מוסיפים שורות ללא הגדלה כמס' השורות ללא הגדלה שסרגנו עד עכשיו (לטעמי בדר"כ פחות אחת – בכדי שמס' השורות ללא הגדלה יהיה אי זוגי ותהיה שורה אמצעית, אבל זה לא באמת חשוב). לאחר מכן מתחילים בשורות עם הקטנות, בהתאם לשורות ההגדלה שסרגנו – אם בשורת ההגדלה האחרונה שלנו הגדלנו כל עין עשירית, בשורת ההקטנה הראשונה נקטין כל עין עשירית, ואז בשורה הבאה נקטין כל עין תשיעית, וכך הלאה.

הקטנה נעשית על ידי סריגת שני חצאי עמודים ביחד (*מסרגה לתוך העין הבאה, חוט על המסרגה ומשיכת לולאה דרך העין* חזרה על זה פעמיים, חוט על המסרגה ומשיכת לולאה דרך כל העיניים שעל המסרגה). כשסורגים הקטנה, הקפידו לשמור על הלולאה ההתחלתית מהודקת יחסית, כדי שלא יווצרו חורים. מקווה שזה ברור…

עקרונית, בשורה הלפני אחרונה נגיע למצב של סריגת כל שני חצאי עמודים יחד. בשורה האחרונה נמשיך לצמצם ולסרוג כל שני חצאי עמודים יחד, עד שייגמר המקום…

כל זה ייתן לנו כדור סגור. שכחתי לציין שמשלב הפסקת ההגדלות, כדאי ורצוי לעבוד סביב כרית המילוי (אני מאחלת לכם שזאת תהיה כרית אחת. עגולה. לא עקומה), ואז אנחנו פשוט סוגרים את העבודה מעליה.

אם אתם רוצים להשאיר פתח, הכי טוב לעשות את זה עם רוכסן. בתחילת השורה שבה מגיעים למיקום הרצוי לרוכסן (אני הייתי ממקמת את הרוכסן בשורה המהווה את ה"פינה" בין דופן הכדור לתחתית, או שורה אחת אחרי, כדי שלא יהיה בולט) נמקם את הרוכסן עם סיכות תפירה אל קצה העבודה כך שאחד מהקצוות שלו צמוד לנקודת התחלת הסיבוב. נסרוג את השורה כרגיל, עם ההקטנות, עד שנגיע למיקום הרוכסן. אז נדלג בעצם על כל העיניים שמתחת לרוכסן, ובמקום לסרוג לתוכן חצאי עמודים, נסרוג עיני שרשרת. שימו לב, יש לסרוג עיני שרשרת כמספר העיניים שהיינו אמורים לקבל לאחר ההקטנות. לאחר שסרגנו מספיק עיני שרשרת, נסגור בעין שטוחה אל תחילת השורה. את הסיבוב הבא נסרוג כרגיל, וכשמגיעים לשורת עיני השרשרת, סורגים לתוכן בדיוק כאילו סורגים לשורה הקודמת. משהו מזה ברור?

במקרה של הפופון המודגם כאן, סרגתי את הלולאות לסגירת הכפתורים תוך כדי סריגת שרשרת העיניים של יצירת הפתח. חישבתי כמה עיני שרשרת אמורות להיות לי, ואז אחרי כל רבע מכמות העיניים סרגתי סוג של picot ענק (הוספתי 4 עיני שרשרת וסגרתי בעין שטוחה אל העין החמישית מהמסרגה, כך נוצרה הלולאה) והמשכתי בסריגת עוד רבע מכמות העיניים, ואז עוד picot וכך הלאה. מקווה שברור. בכל מקרה, זה יוצא מאוד מגושם ובדיעבד, עדיף בעיני ליצור לולאות של חוט בלבד, ללא עיני שרשרת, בעצם על ידי סריגת סוג של Loop stitch אחד בכל נקודה של חיבור כפתור…

בנוסף, כיוון שלא היה לי רוכסן, אין מילוי לחצאי העמודים החסרים בקטע בו סרגתי במקומם עיני שרשרת. הירוק זוהר שביצבץ שם לא כל כך מצא חן בעיני, אז פשוט חיברתי שוב את החוט בצבע של השורה הזאת, וסרגתי את חצאי העמודים החסרים (אפשר לראות זאת בתמונה למעלה, השורה האפורה בעצם נמשכת גם לאורך הפתח, בנוסף לשורת עיני השרשרת האפורה שנסרגה בצד השני של הפתח, בו ממוקמות הלולאות). מי שעקב עד כאן ומבין, כל הכבוד.

לא לשכוח לתפור את הכפתורים ו/או את הרוכסן (מאוד ממליצה על רוכסן, במקרה של סריגה מחוטי טריקו, האופציה של כפתורים יוצאת מאוד מגושמת).

ולמי שאין כוח להתעסק עם הצמצומים ועם השארת הפתח, כאן מוסברת שיטה מומלצת לטעמי – פשוט ממשיכים את הקטע האמצעי (ללא ההגדלות) עוד, בלי לעשות את ההקטנות,  משחילים חוט בין כל העיניים לאורך הסיבוב, ומהדקים, כך שהפתח פשוט ייסגר. אם הבנתי נכון. השיטה הזאת פחות "נקיה", אבל היא כוללת הרבה פחות כאב ראש. מה שעוד מגניב בעיני בדוגמא הזאת, זה שהיא בעצם נסרגת רק בעיניים שטוחות! איך לא חשבתי על זה?

אני השתמשתי במשהו כמו קילו וחצי חוטים סה"כ (ומסרגה 10mm אם אינני טועה), וחשוב לציין שעל פי העקרונות האלה אפשר לסרוג מכל חוט – גם מצמר, גם מחוטים דקים יותר, וגם מחבלים… עופו על זה!

ומה לא לעשות?

אם הולכים לפי ההוראות האלה, לטעמי עדיף שלא להשתמש בחוטי טריקו שמכילים לייקרה, בטח שלא הרבה. זאת מכיוון שהחוטים הנמתחים האלה מתנהגים אחרת לגמרי, ואז יש צורך לשנות את מספרי ההגדלות והצמצומים, לנסות ולראות כל פעם איך זה מתנהג, ובדר"כ להוסיף עיניים ולהתעסק עם זה כל הזמן, ולמי יש כוח…

ומה עוד רציתי לספר?  שכמובן שחוץ מבחיננית יש כמה בנות שמוכרות חוטי טריקו במרמלדה, ויש את מיכל מעולם סרוג שגם היא מוכרת חוטים, ואפשר גם ל-הת-ע-לף מהצבעים החדשים של חוטי הטריקו שדקלה רגב מוכרת!!!

יאללה ביי,

ליאת

מודעות פרסומת

16 מחשבות על “פופונצ'יק = פוף קטן

  1. ליאת!
    את צריכה להוציא ספר.
    עם כל הצילומים המשגעים, ההוראות וההסברים המאלפים שלך ועם כל השטויות וההתלבטויות שהופכות את הפוסטים שלך למשעשעים כל כך!
    אני פשוט יודעת שבקרוב אגיע לסדנה שלך. טרם הסתדר לי עם התאריכים אבל זה הולך לקרות.

    אהבתי

  2. הי
    ראשית תודה. נראה מקסים ואני כבר בדרך לנסות
    אבל יש לי שאלה אולי טפשית. לא צריך בשלב מסויים להפוך את הפוף😳 כשסורגים רגיל החלק שפונה אלינו הוא הצד היפה לא?

    אהבתי

    1. הי יפעת,
      כן, בעיקרון צריך שהצד היפה יפנה החוצה. כשאני סורגת למשל אני בעצם הופכת את זה תוך כדי סריגה וממשיכה לסרוג ברצף כשהפוף "הפוך". אפשר גם לסרוג ולהפוך בסוף, רצוי לפני שמצמצמים כדי שיהיה קל יותר…

      אהבתי

  3. ליאת!
    את אלופה ופשוט כייף לקרוא אותך.
    אני סורגת כרגע שמיכת ריבועי גראני ב-ד-י-ו-ק בצבעים שלך.. היא יפיפיה!!! וההוראות כל כך ברורות.
    :-)

    אהבתי

    1. הי שיר,
      כפתורים זה בעיה… :) אני מצאתי אותם בחנות לחומרי יצירה ביבנה, אבל אני יודעת שזה משהו שכל הזמן משתנה במלאי. לדעתי אם היו של חברת סופרקיט, שמשווקת לחנויות יצירה, אז אולי את יכולה להרים אליהם טלפון ולשאול באילו חנויות אפשר למצוא כפתורים גדולים…
      בהצלחה :)

      אהבתי

  4. תודה תודה על כל המחמאות! :) מי שרוצה לרמוז רמזים, מתבקש להזדהות לפחות בשם פרטי כדי שיהיה לנו כיוון… :) וחן, הכי כיף שהבנת את ההסברים! :)

    אהבתי

  5. הפופונצ'יק מהמם ! אני הייתי שמחה לקבל כזה במתנה , אם מישהי כאן תופסת את הרמז :-)

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s