קצת ירוק

פעם, חלמתי להיות חקלאית. חלמתי ממש. שתהיה לי אדמה ואני אגדל בה דברים ואפילו אחיה מזה.

Trapillo T-shirt yarn pot cover tutorial by OsaEinaim || עושה עיניים - הדרכה לסריגת כיסוי עציץ מחוטי טריקו

החלום הזה עבר כל מיני גילגולים – ערוגות קטנות בחצרות בתים שכורים, ערוגות גדולות על כל שטחי החצר של הוריי בתקופות מסויימות, עבודה כל יום שישי עם הגנן של בעלי הבית מהם שכרתי חדר ברמת השרון, ובנקודת השפל האחרונה – כמה עציצים, בחצר הבית בתל אביב.

אני חושדת שהרעיון היה להתעסק ולחפור באדמה  או לתלוש עלים כל היום, כדי שאתעייף מזה כל כך, שלא יהיה לי כוח לחשוב בסוף היום. בתקופה שלמדתי ברימון, בן הזוג שלי היה משגיח שלפני מבחנים ותחרויות אני לא אגזים עם המעדר, אחרי שבאחת ההופעות כמעט ולא יכולתי לנגן – הידיים שלי היו פצועות לגמרי מרוב נחישות לחפור ערוגות בחצר ביום שלפני. במבט לאחור, אולי הוא פשוט צריך היה לעזור לי לעדור והבעיה היתה נפתרת…

עכשיו אני גרה במושב, פחות או יותר בתוך מטע הפקאנים של בעלי הבית שלי, שאחריו יש מטע אפרסמונים, ואחריהם, מטעי הגויאבות. כל בוקר נפתח בסיבוב במטע, לא משנה מה. אבנר, בעל הבית שלי, מאוד מרוצה ממני. כמעט בכל שיחה שלנו הוא אומר שבסוף אני עוד אהיה חקלאית. מי יודע…

למה נקלעתי לסיפור הזה? כי רציתי לכתוב פוסט קצר על ענייני עציצים ואיכשהו מצאתי את עצמי מסיירת בשלוש משתלות, ממשמשת עלים ומתעסקת בבחירת צמחים שיתאימו לי לעציצים, ולגוונים ולרעיון. מפה לשם, הלך לי על זה כל היום ואני יושבת עכשיו וסביבי הרבה יותר מידי צמחים (כי אי אפשר לדעת מה יהיה יפה יותר ויפה פחות, אז שיהיה…).

אז מה יש לי לכתוב על עציצים? כיסויים לעציצים. הרבה בנות שאלו אותי בעניין לאחרונה, ורציתי להסביר את העניין הפשוט והבסיסי במסגרת מסורת "פוסט המתנות ברגע האחרון אחרון אחרון לחג".

הקטע בסיפור הזה הוא שכדי לסרוג כיסוי לעציץ, ממש לא צריך לסרוג סלסלה. אפילו עדיף שלא. למה? כי עציץ שיושב על כלי או צלחת בתוך סלסלה זה לא הדבר הכי יציב בעולם בלשון המעטה, וזה נראה לי ממש פתח לצרות, שלא לומר בזבוז חוט יקר.

אז מה כן עושים? משתמשים בכלי לעציץ ללא ניקוז, כמו דלי הפח הקטן הזה, שרכשתי לי באיקאה, אבל אפשר למצוא כמעט בכל משתלה או חנות פיצ'יפקס (הצורה הספציפית ממש לא משנה, אפשר להשתמש במה שיש):

Trapillo T-shirt yarn pot cover tutorial by OsaEinaim || עושה עיניים - הדרכה לסריגת כיסוי עציץ מחוטי טריקו

בתוך הכלי הזה נניח עציץ קצת קטן יותר, עם ניקוז. אחרי שנסרוג לו את הכיסוי. הכיסוי ייסרג ללא תחתית, אלא ייתלבש רק על דפנות הכלי. זה אחד הדברים היותר פשוטים בסריגה, אבל כיוון שבנות רבות למדו לסרוג לאחרונה רק מתוך הסריגה בעיגול, אני אנסה להסביר בפירוט יחסי…

לא מתחילים מטבעת קסם. כן כן, סריגה בלי טבעת קסם (; מתחילים מקשר עניבה (Basic chain stitch) לתוכו מכניסים את המסרגה, וסורגים כמה עיני שרשרת. סריגה של עין שרשרת תעשה על ידי העלאת חוט על המסרגה ומשיכתו דרך הלולאה שעל המסרגה:

Trapillo T-shirt yarn pot cover tutorial by OsaEinaim || עושה עיניים - הדרכה לסריגת כיסוי עציץ מחוטי טריקו

נסרוג כמה עיני שרשרת כאלה, ונקבל, כמה מפתיע, שרשרת…

Trapillo T-shirt yarn pot cover tutorial by OsaEinaim || עושה עיניים - הדרכה לסריגת כיסוי עציץ מחוטי טריקו

נמדוד את אורך השרשרת ביחס להיקף התחתון של הכלי שלנו, ונקפיד שהשרשרת תהיה קצרה מההיקף לפחות כמו בתמונה, ואפשר גם קצרה יותר. הרעיון הוא שהסריגה בתחתית הכלי תהיה מהודקת יחסית על הכלי, ולא תתגלץ' למטה ועיני שרשרת תמיד יתרחבו בהמשך כשנסרוג לתוכן את השורה הראשונה.

Trapillo T-shirt yarn pot cover tutorial by OsaEinaim || עושה עיניים - הדרכה לסריגת כיסוי עציץ מחוטי טריקו

נסגור את שרשרת העיניים לטבעת. קודם כל נסדר אותה כך שכל העיניים פונות אלינו, כמו בתמונה, כך שכל ה- Vים (או השיבולים, כמו שיש כאלה שקוראים להם), יפנו אלינו ונוכל לוודא שהשרשרת לא מסובבת בשום שלב. נכניס את המסרגה למרכז העין הראשונה (הרחוקה ביותר מהמסרגה) ונסרוג עין שטוחה, על ידי העלאת חוט על המסרגה, ומשיכתו עד הסוף, דרך העין וגם דרך הלולאה הימנית ביותר שעל המסרגה:

Trapillo T-shirt yarn pot cover tutorial by OsaEinaim || עושה עיניים - הדרכה לסריגת כיסוי עציץ מחוטי טריקו

כיוון שאנחנו סורגים (לצורך הדוגמה) בחצאי עמודים ובסגירת שורות (וכן, מי שרוצה יכולה לסרוג בספירלה, בעיקר אם סורגים בצבע אחד), כל שורה תיפתח בעין שרשרת אחת באויר, שמשמשת לעליית גובה ואינה נספרת כחצי עמוד. לאחר מכן, את חצי העמוד הראשון בשורה נסרוג לתוך בסיס עין השרשרת (שיושב קצת מאחורי העין השטוחה), הנה לכאן:

Trapillo T-shirt yarn pot cover tutorial by OsaEinaim || עושה עיניים - הדרכה לסריגת כיסוי עציץ מחוטי טריקו

Trapillo T-shirt yarn pot cover tutorial by OsaEinaim || עושה עיניים - הדרכה לסריגת כיסוי עציץ מחוטי טריקו

מכאן נמשיך בסריגת חצי עמוד לכל עין שרשרת:

Trapillo T-shirt yarn pot cover tutorial by OsaEinaim || עושה עיניים - הדרכה לסריגת כיסוי עציץ מחוטי טריקו

שימו לב שנעצור לפני העין השטוחה מסוף הסיבוב הקודם ועין השרשרת מתחילת הסיבוב הנוכחי, ולא נסרוג אליהן. כל סיבוב ייסגר בעין שטוחה לראש חצי העמוד הראשון שסרגנו בשורה:

Trapillo T-shirt yarn pot cover tutorial by OsaEinaim || עושה עיניים - הדרכה לסריגת כיסוי עציץ מחוטי טריקו

נמשיך באותו אופן. כל שורה תיפתח בעין שרשרת אחת באויר וחצי עמוד ראשון לתוך בסיס העין:

Trapillo T-shirt yarn pot cover tutorial by OsaEinaim || עושה עיניים - הדרכה לסריגת כיסוי עציץ מחוטי טריקו

ואז המשך סריגת חצי עמוד לתוך כל עין בסיבוב (שוב, לא כולל לעין השטוחה מסוף הסיבוב הקודם ועין השרשרת מתחילת הסיבוב הנוכחי):

Trapillo T-shirt yarn pot cover tutorial by OsaEinaim || עושה עיניים - הדרכה לסריגת כיסוי עציץ מחוטי טריקו

וסגירה בעין שטוחה לראש חצי העמוד הראשון בסיבוב:

Trapillo T-shirt yarn pot cover tutorial by OsaEinaim || עושה עיניים - הדרכה לסריגת כיסוי עציץ מחוטי טריקו

אחרי שתי השורות הראשונות נוודא שהתחלת הכיסוי יושבת טוב על תחתית הכלי, לא מהודקת מידי ולא רופפת מידי:

Trapillo T-shirt yarn pot cover tutorial by OsaEinaim || עושה עיניים - הדרכה לסריגת כיסוי עציץ מחוטי טריקו

נמשיך בסריגת שורות לגובה. לרוב, הכלי שלנו יתרחב בחלק העליון שלו. במקרים מסויימים אין צורך בהרחבות, וגם אם נמשיך ונסרוג את אותו מס' עיניים לגובה, הכיסוי יתלבש על הכלי היטב בשל המתיחה שלו (בעיקר בחוטים אלסטיים). במידה ואנחנו רואים שיש צורך בהרחבה, נוסיף חצי עמוד לסיבוב על ידי סריגת 2 חצאי עמודים לאותה עין באחת העיניים בצד האחורי של הסריגה (אפשר גם לסרוג לתוך העין השטוחה בסוף הסיבוב להוספת עין). במידה ואנחנו צריכות להמשיך ולהרחיב בשורות נוספות, נשתדל להוסיף את החצי העמוד בנקודה אחרת ולא ישירות מעל נקודת ההגדלה הקודמת, כדי לא ליצור עיוותים…

זה הכל. לטעמי רצוי לסרוג חצי שורה עד שורה מעל לגובה הכלי, כדי שיראו אותו כמה שפחות. מהדקים, גוזרים את החוט ומסתירים קצוות, כמובן. חוטפים עציץ קטן מהמרפסת ומניחים בתוך הכלי, עוטפים בצלופן מכוער (אין ברירה), קושרים בסרט ונוסעים חמושים במתנה אל סבתא וסבא לערב חג!

Trapillo T-shirt yarn pot cover tutorial by OsaEinaim || עושה עיניים - הדרכה לסריגת כיסוי עציץ מחוטי טריקו

אפשר לגוון בצבעים, אבל אנא מכם, זיכרו שיש שם גם צמח, מה שאומר שלכל הפחות יצטרף לעניין צבע ירוק בכמות לא מבוטלת, ולעיתים אם הצליח לנו גם פרחים צבעוניים, לכן, לא צריך להגזים עם הצבעים בסריגה לטעמי (ורק לטעמי).

כמובן כמובן שאפשר לשלב בשורות עליית הגובה סוגים שונים של עיניים. אני בדר"כ נוטה לשמור על בסיס של חצאי עמודים, כדי שהסריגה תהיה אטומה והכלי לא יבצבץ ברווחים, אבל זאת אני.

אפשר לשלב גם טקסטורות שונות – חצאי עמודים בקפיצה (Spike stitch) וגם הוריאציה שלהם לסירוגין, יעבדו פה טוב:

כיסויים לעציצים 2...

גם סריגת איקסים בחצאי עמודים יכולה ליצור טקסטורה מעניינת וכיפית לעניין. ולא, לא סרגתי דוגמה (:

אפשר לשלב סריגה של חצאי עמודים ללולאה אחורית בלבד, וסריגה של עיניים שטוחות (במקרה הזה גם העיניים השטוחות ללולאה אחורית בלבד):

Trapillo T-shirt yarn pot cover tutorial by OsaEinaim || עושה עיניים - הדרכה לסריגת כיסוי עציץ מחוטי טריקו

גם הדוגמה הפשוטה ביותר של שורות של (שני חצאי עמודים לאותה עין, דילוג על עין) וחזרה על זה לאורך כל השורה תיתן דוגמה משמחת לטעמי:

Trapillo T-shirt yarn pot cover tutorial by OsaEinaim || עושה עיניים - הדרכה לסריגת כיסוי עציץ מחוטי טריקו

ואכן את כל זה אפשר לסרוג לא רק בחוטי טריקו, אלא גם בחוטי כותנה עבים, או דקים, או דקים כפולים… בעיקר אם הכלי והעציץ שלכם קטנים יחסית כמו בתמונה כאן למעלה, זה יראה מאוד מגושם לסרוג עליו בחוט טריקו עבה ששתי שורות ממנו יכסו את כל הכלי… במקרה בו סורגים בחוטי כותנה, רק קחו בחשבון שעניין המתיחה פחות משמעותי, אז תצטרכו לסרוג את שרשרת עיני הבסיס ארוכה יותר (קרובה יותר באורכה להיקף תחתית הכלי), ולהשקיע יותר אנרגיה בהגדלות (לכן רצוי לסרוג בדוגמאות רציפות יחסית שניתן לשלב בהן הגדלות בצורה שלא תהיה מאוד בולטת).

אה, וכן, אפשר פשוט לחזור לעניין פוסט החג הקודם, לסרוג בסיס חלק של חצאי עמודים ולרקום עליו דוגמת איקסים בצבע אחר…

Trapillo T-shirt yarn pot cover tutorial by OsaEinaim || עושה עיניים - הדרכה לסריגת כיסוי עציץ מחוטי טריקו

 

נו, זה מה שקורה כשאני מנסה לכתוב פוסט קצר, רק כדי להסביר שלא צריך לסרוג תחתית לעציץ. שיהיה…

ובעיקר שיהיה חג שמח ושנה טובה טובה ושסירה לבנה תעגון לכם בחוף פתאום (מתה על השורה הזאת)!

נשיקות וחיבוקים,
ליאת

שיחת טלפון. חברות. שיר.

זה היה לפני שנה.
הייתי באמצע העבודה, מהבית, בטרנינג, שקועה במסך המחשב וסביבי כל הבית הפוך בטירוף. כשחושבים על זה, די דומה לעכשיו.

הטלפון צלצל. מספר שלא הכרתי.
"שלום, ליאת?" כן. אני ליאת.
"מדברת עידית, אני מהבלוג סורגות בזמן, אולי את מכירה?…"

דוגמת סריגת שטיח מחוטי טריקו - עושה עיניים || T-shirt yarn / Trapillo - Crochet rug || by OsaEinaim

מכירה מכירה – שילוב של עבודה ברשת ועיסוק בסריגה – הכרתי כמעט את כל מה שאפשר להכיר. בליבי הכרזתי על השיחה כשיחת טלפון מפתיעה (:

"קודם כל, בלי קשר לסריגה, רציתי לשאול אם את ליאת בנטוב ששרה את השיר אהובי?"
מה?? כן. אני ליאת בנטוב הזאת. מאיפה, לעזאזל, את מכירה את השיר הזה?
(הסיכוי שמישהו ללא קשר אלי יכיר את השיר, היה מאוד מאוד קטן ובליבי מיד שודרגה שיחת הטלפון לשיחת טלפון מפתיעה והזויה קלות).

"יצא לי להכיר איכשהו את השיר, וגם לשמוע אותו ברדיו. יש לי פשוט זיכרון טוב לשמות ועשיתי את הקישור בשם. רק רציתי להגיד שזה שיר מקסים". אולי היא אמרה מרגש? אני לא זוכרת בדיוק. היא בטח ניסחה את זה בצורה יותר מקורית ומעמיקה. לשיר הזה, מסתבר, יש נטיה לרגש גם אנשים שאני לא מכירה.
טוב. עניין היות השיחה לגמרי לא קשורה למציאות חיי החמיר מרגע לרגע, אבל כשמחמיאים לשירים שלי, הכל הופך לחיובי… (:

היא שאלה אם שמעתי על "יום הסריגה הבינלאומי לסריגה במרחב הציבורי". כמו שכתבתי קודם, כסרגנית שחיה ברשת, גם כאן ידעתי בדיוק על מה מדובר. עניינים של פורום הסריגה בתפוז, מפגש של סורגות, ועוד כל מיני דברים שהיו ממש, ממש, אבל מ-מש, רחוקים ממני.

היא עדכנה אותי שהיא ונטע, השותפה שלה לסורגות בזמן, עומדות להשתתף באירוע ולהעביר בו הדרכה ושהרעיון הוא לסרוג ביחד שטיח מחוטי טריקו, כתרומה, והציעה לי לבוא לאירוע ואם ארצה גם ליסוע איתן (הסתבר שאנחנו גרות כמעט באותו רחוב… הזוי, כבר אמרתי?), כי נראה לה חשוב שבלוגריות סריגה כמוני ישתתפו גם הן באירוע.

אני חושבת שהייתי נחמדה. אמרתי שאני אבדוק את התאריך. ושאולי. אם יסתדר לי. אני אשמח לבוא.

סגרתי את הטלפון. שאלתי את עצמי מה זה היה וצחקתי על זה שאין-מצב-בעו-לם שאני הולכת ליום הסריגה הבינלאומי. בטח שלא יום הסריגה הבינלאומי לסריגה במרחב הציבורי. מה זה השטויות האלה?

זה הזמן להסביר שאני אמנם מאוד נחמדה ומקסימה, אבל אני לא בנאדם חברותי – לא בנאדם שמסתדר עם להכיר אנשים חדשים או עם ענייני מינגלינג… באותה תקופה אפשר היה להגדיר אותי בעיקר כסורגת. אחת שטובה במה שהיא עושה כל עוד היא באיזור הנוחות שלה-  שהגבולות הפיזיים שלו היו פחות או יותר בין הסלון, לחדר העבודה.

דוגמת סריגת שטיח מחוטי טריקו - עושה עיניים || T-shirt yarn / Trapillo - Crochet rug || by OsaEinaim

לא ברור איך זה קרה, אבל הגעתי ליום הסריגה הבינלאומי. כן. לסריגה במרחב הציבורי…

פגשתי את עידית ונטע, עשיתי את עצמי מסתובבת בין אנשים, ישבתי בהדרכה שלהן, סרגתי עם כולן ריבועים לשטיח הקסמים שלהן, ובהמשך אפילו הגעתי למצב שהצגתי את עצמי כליאת מעושה עיניים (לא היתה ברירה). היה ממש נחמד, וקצת מביך, ושוב נחמד ושוב מביך וקצת הזוי (;

בחודשים שאחרי יצא לי לקבל מעידית עוד איזה טלפון או שניים. לפחות באחד מהם היתה עוד הצעה להשתתף במשהו. שוב אמרתי שאני אחשוב, ושאולי, וסגרתי את הטלפון וצחקתי שאין-מצב-בעו-לם שאני עושה את זה. אחרי כמה שבועות מצאתי את עצמי, בדיוק כמו שהיא הציעה, נוסעת איתה פעם בשבוע לירושלים, ללמוד קצת לסרוג לעומקן של שתי מסרגות… (וגם על זה בטח יסופר יום אחד).

מה מוסר ההשכל של הסיפור? יש שיחות מפתיעות והזויות שיכולות להביא לך לחיים חברויות טובות ומפתיעות. אני עדיין חושדת שהעובדה שהיא הכירה והזכירה את השיר שלי בפתח השיחה הראשונה, פתחה לנו דלת. כי ככה זה – זה מה שעובד על אנשים שכותבים ושרים שירים שאף אחד לא ממש מכיר (:

דוגמת סריגת שטיח מחוטי טריקו - עושה עיניים || T-shirt yarn / Trapillo - Crochet rug || by OsaEinaim

 

אז למה כל הסיפור הארוך הזה? – לפני כמה שבועות עידית התקשרה להגיד שעברה שנה, ושוב אלונה ארובס מקיימת את יום הסריגה הבינלאומי ושאולי כדאי שגם אני אעביר איזו הדרכונת? באינסטינקט חשבתי שלא נראה לי, אבל אני כבר מספיק מנוסה כדי לדעת שאם היא אומרת, כנראה שיש בזה משהו. אז הכנתי הדרכונת, משהו שסורגות יוכלו ללמוד בחצי שעה (למרות שאני סקפטית, אצלי כל הדרכה לוקחת שעות, אז חצי שעה??) ושיהיה נחמד, ויוסיף משהו, למישהו.

שורה תחתונה יום הסריגה הבינלאומי לסריגה במרחב הציבורי מתקיים השנה ב- 17/6, עוד פחות מחודש. תרשמו לכם. ההשתתפות בחינם. יש הדרכות סריגה ומינגלינג של סורגות וזה ממש נחמד. כל הפרטים כאן, בבלוג של אלונה ארובס. וגם אני אהיה שם, וגם אעביר הדרכונת בסביבות השעה 13:00, לסריגת איקסים בעיגול בחוטי טריקו, כמו שאפשר לראות כאן בתמונות (שטיחים, תחתיות לסירים… פופים?), וגם עידית ונטע מסורגות בזמן תהיינה שם, ואלונה ועוד מלא מדריכות וסורגות ועניינים. אז פשוט, בואו (:

~~~

ועם או בלי קשר, מה הקטע הזה עם השיר? – בהשכלתי, ובמקצוע הכי רשמי שלי, אני מוסיקאית, שבעיקר כותבת שירים ושרה ומנגנת אותם.
עד לפני כמה שנים הייתי חלק מצמד שנקרא "שתיים" יחד עם שותפתי וחברתי לדרך, ענבל סמדר.
כתבנו שירים, שרנו אותם, עבדנו על זה מלא, הופענו, התחנפנו, ניהלנו משאים ומתנים, הקלטנו ושרנו עם ריטה שיר שענבל הלחינה (אני גרה מול המים), הוחתמנו בחברת תקליטים, הקלטנו שירים, עשינו פוזות והצטלמנו לעטיפה, הגענו לרגע והדיסק שלנו – סוף שנת הצב יצא, עשינו פוזות והצטלמנו גם לוידאו קליפ, ובעיקר עבדנו מאוד מאוד קשה כדי להגשים חלומות ושירים.
השיר אהובי מופיע בדיסק, אבל לא יצא כסינגל, כך שגם המעטים שיצא להם להיתקל בשירים שלנו בדר"כ לא מכירים אותו…

אז הנה הוא, כאן 

מה עשיתי בקיץ האחרון?

שלום קוראים יקרים שלי, שלא לומר קוראות… (:

מסתבר שהגענו לשלב ה"פוסט שלא קשור לסריגה". בכלל.

אלליי…  כשחושבים על זה, יש מצב שזה לא יעניין אתכם. אבל – מה איכפת לי? בא לי ומותר לי לעשות פה מה שאני רוצה! מואה אה אה אה אה… (:

רציתי לעדכן אתכם בחלק ממעלליי במהלך תרדמת הקיץ שלי, אלה מהם שאינם קשורים לסריגה, רגע לפני שאנחנו חוזרים פה לענייני סריגה בכל הכוח (כבר מתבשל לו הפוסט, אני פשוט צלמת מאוד מאוד, אבל מאוד איטית).

אז, במסגרת התכנית הכללית לשינויים פה, בחיים האלה שלי, החלטתי ללכת לקורס שזירת פרחים. כן כן, פעם בשבוע, לבוא לסטודיו של אורית הרץ, מורתי המקסימה לענייני פרחים, וללמוד משהו חדש. שאין לי מושג בו. משהו משמח. עם קצת טכניקה, קצת סבלנות, קצת יצירתיות, והרבה אור וצבעים (:

בהמלצה של חברה הרמתי טלפון לאורית ובדקתי איתה מה העניינים. תוך דקה הבנתי שזו המורה בשבילי. בלי עניינים ובלי סיפורים.
ואל תראו אותי ככה, אני בעייתית בבחירת מורות. אני צריכה שמעבר לידיעת החומר הן יהיו בחורות כלבבי וזה לא פשוט בכלל…

וכך, מצאתי את עצמי אשכרה לומדת שזירת פרחים.

במקרה שלי כל העניין לווה בהרגשה כללית של חופש. לעשות משהו בלי לצפות ליותר מידי, בלי להתחייב ליותר מידי – לבוא ולהתרכז בפרחים 3 שעות בשבוע ופשוט להנות. בלי תכניות. אם יבוא לי לעשות עם זה משהו אחר כך, סבבה. ואם לא – אז לא.

יכול להיות שלאנשים אחרים העניין הזה לא כל כך מרגש והם חיים ככה כל הזמן. בשבילי, זה היה חידוש מרענן.

ולעניין הפרחים. אז מסתבר שפרחים זה דבר משמח ביותר! כמובן שכבר מהשיעור הראשון התגלתי כתלמידה הבעייתית, שעד שהיא לא מבינה עד הסוף היא לא מרוצה. כמובן שמיד גם התגלתי כתלמידה האיטית שנשארת אחרונה אחרי כולם  ואולי גם ממשיכה את הזר בבית… בקיצור, לא נעים להודות, סוג של חננה (:


אני חייבת לציין שבניגוד לענייני סריגה וכאלה, בעניין הפרחים יש חיסרון רציני לאיטיות שלי – חייהם של הפרחים קצרים הם מחייו של צמר. הרבה יותר קצרים. אי אפשר לשזור זר משך שבועות, ליאת, ואי אפשר להתעסק ולתקן ולפרום אלף פעם. מיותר לציין שהעניין היווה לי אתגר של ממש, פורמת מדופלמת שכמותי…


זהו. אז כמו שהבנתם, אני ממליצה לכם לקום, לפנק את עצמכם ולהרשם לאיזשהו קורס. עכשיו.
משהו שבא לכם, בלי יותר מדי עניינים וסיפורים. לשמח את עצמכם. לא חייב פרחים… (;

מבטיחה תיכף לחזור עם פוסט סיכום הקיץ בסריגה וחוויות חוטי הטריקו שלי (באיחור לא אופנתי ואופייני לי כל כך…).

נשיקות

ליאת

אני עושה עיניים

הלוווו!!! מה קורה???
מאות כניסות ביום, עשרות עוקבים ואף אחד לא מתקשר לשאול מה שלומי?
אולי קרה לי משהו? אולי דקרה אותי מסרגה? אולי נחנקתי מצמר? (;

יותר מחצי שנה הבחורה לא כותבת מילה ואתם שותקים? טלפון, תגובה, איפה את, הכל בסדר, אימייל קצר, משהו?
כלום. רק דוגמאות סריגה מעניינות אתכם, ידעתי! (:

[זה בסדר, אני יודעת שאתם לא באמת מתעמקים במה שאני כותבת. לכן אני מרשה לעצמי לכתוב גם את השורות האלה…(: ].

אני חייבת להודות שאת הפתיחה לפוסט הזה יש לי בראש כבר כמה חודשים, לגבי ההמשך, עדיין לא ברור לי מה עומד להיכתב פה.

אז, בפגישתנו האחרונה שלומי לא היה משהו ונסכם את זה בכך ש- ל' בן זוגי דאז ואנוכי עברנו ממצב של מריבות לגבי בחירת המקום בו נתחתן, להבנה עצובה שזה לא זה, ודרכינו נפרדו.

אספתי את הצמר שלי ואת טובה ועצרנו לנוח בבית הוריי, עד שנמצא את עצמנו מחדש. מה זה אומר? זה אומר שכל הבית שלי מאוחסן בחניה ואני וטובה ישנות בחדר המשחקים של האחייניות שלי. אנחנו והצמר. חצי שנה בינתיים.

מה זה אומר? זה אומר שהעברתי את עצמי "טיפול בסריגה". פשוט יושבת וסורגת כל ערב. כל הערב. את התוצאות אפשר לראות בדף הפייסבוק החדש של עושה עיניים, כנסו כנסו, ואם אתם כבר שם תנו איזה לייק (;

כן, ולמרות כל הסריגה הזאת, לא היה לי ממש מה לכתוב לכם. אין לי הוראות סריגה חדשות ומקוריות לתת לכם [ודוגמאות סריגה קנויות, כידוע, אתם לא ממש אוהבים (: ], ולא ממש יצאו לי תמונות סריגה מרגשות… פשוט ישבתי כל ערב לסרוג. לא לחשוב. בטח שלא היה לי משהו ברור להגיד.

אז מה גרם לי בכל זאת לכתוב היום?

ביום שישי האחרון חוויתי את אחד הרגעים המרגשים ביותר שקרו לי בחיים, בטח שבענייני סריגה:

ישבתי לי ליד דוכן הסריגות שלי (כן, זה מה שקורה אחרי חצי שנה של טיפול בסריגה, צריך להעיף את הדברים לאנשהו, ובתור רווקה מזדקנת ללא ילדים, זה נהיה כבר פאתטי כל הבגדי תינוקות שסרגתי…) מחייכת לי לעוברים ושבים. עברו ליד הדוכן אם וביתה המתבגרת. האם ציינה את חמידות האפודות, ובעודה מתעמקת בהן אמרה לביתה שזו גיזרת אפודה כמו שהיא (האמא) סרגה. באותה נשימה פנתה אלי ושאלה אם הדוגמא של האפודות היא כמו הדוגמא שהועלתה באתר של "עושה עיניים".

לקח לי שניה להבין, ואז עניתי, קצת מבולבלת: "אה… אני עושה עיניים" (כן, זה נשמע נורא גם כשאמרתי את זה), "זה הבלוג שלי".

אין ספק, היה מרגש (: שוחחנו קצת על ענייני הגיזרה, המידות והסריגות ואז הן המשיכו להן בדרכן.

ואני נשארתי לבד, עם ההתרגשות והשמחה מהעובדה שמסתובבים להם ברחבי הארץ אנשים שמכירים את הבלוג שלי.

ואם אני נשמעת צינית, שיהיה ברור שאני לא.

אני עושה עיניים ♥

מזגן בפול ווליום!

בלי הרבה הקדמות. אני ליאת. זה הבלוג שלי.

הרעיון הוא בעיקר סריגה – מה אני סורגת, מה אני רוצה לסרוג, מה לא אסרוג לעולם…

יכול להיות שפה ושם ישתרבבו לכאן גם עניינים אחרים, אין לדעת. בינתיים אני לא מתחייבת על כלום (:

למי מכם שבאמת בעניין של סריגה, ראוי לציין שאני סורגת בעיקר במסרגה אחת (יש שקוראים לזה "קרושה" / Crochet), מהסיבה הפשוטה ששתי מסרגות זה משעמם רצח ותמיד יוצא לי עקום.

הסיבה העיקרית לכל הבלוג הזה הן חבורה של נשים צעירות (ברובן צעירות ממני), שגרות בכל מיני מדינות קרות יחסית באירופה (אנגליה, שוודיה…), יושבות בביתן הקר וסורגות כאילו אין מחר. יש להן בדר"כ 2 ילדים בלונדיניים שמדגמנים את הסריגה ואת חיי המשפחה המאושרים ואיזה כלב או חתול (שלפעמים מדגמנים גם הם את ענייני הסריגה). יש להן בעל בלתי נראה (שכנראה מממן את כל הקונספט הזה) ובית בן 200 שנה משופץ עם גינה ומרחבים אירופאיים, חורפיים אך מוארים, שמשתקפים בחלונות. יש להן בדר"כ גם מצלמה משובחת במיוחד ובית מעוצב בטירוף. הן סורגות, מגדלות ילדים, מבשלות ואופות, אוספות חפצים מהממים לביתן המהמם ומטפחות את גינתן (המהממת).

והן כותבות בלוגים, כבר אמרתי? אז זהו, שאתם יכולים למצוא אותן כאן, בצד שמאל, ברשימת הקישורים שלי.

ואני, מה אני?

אני גרה בתל אביב ומשתדלת לעשות דברים שאני אוהבת, מה שאומר שמצאתי את עצמי חוזרת לסרוג במלוא ההתלהבות בחודש האחרון. כן. יולי-אוגוסט. כן. בתל אביב.

זה עובד ככה: אני מדליקה את המזגן הכי חזק שאפשר, ומדמיינת שאני באנגליה. משקיפה מהחלון אל גינתי הסימלית והצמאה, ליטוף קטן לטובה, כלבתי הנאמנה (שמתעלפת מהחום), טלפון קצר ל- ל' (למד) אהובי הבלתי נראה (שמממן את כל הטוב הזה ) ויאללה – מתיישבת לסרוג.

את שני הילדים הבלונדיניים יחליפו שתי האחייניות היפיפיות שלי, אלה ויעל. אני עובדת הרבה בלסרוג להן, אבל בדרך כלל עד שאני מחליטה מה אני סורגת, בוחרת את הצמרים והצבעים ומוציאה לפועל, הן גדלות לי, או שסתם מתחלפת עונה והסריגות שלי הופכות להיות לא רלוונטיות. אז אני משתדלת לתת גז. הנה, אני מתחילה כבר מהקיץ (:

אז הפוסט הזה הוא הכרזה על חזרתי בשיא המרץ (עד כמה שזה אפשרי במקרה שלי) מהפסקת הסריגה אליה יצאתי. בינתיים, עד שיהיה לי כוח להתמודד עם לצלם לכם את הדברים החדשים שנסרגים (עניין של ימים, מבטיחה!), אני מצרפת כמה צילומים של עבודות מהעבר הלא רחוק.

ועוד פרט קטן – אני מודה שעוד לא ברור לי מי תהיו אתם, קוראיי היקרים, אבל את זה כנראה שנגלה בהמשך…

  ♥ ♥ ♥